לא להצליח לנשום
במיטה כולי חולנית
הימים הארוכים ביולי מרגישים כאילו לא ייגמרו לעולם
הם נמרחים כמו בשמונה אפס אפס בספר של
ג׳ורג׳ כמו הקיץ שתיארנו לעצמנו הימים שבילנו
בדמיון
זה רק אני והזבוב אלו אנחנו
והאפרסק שלי שנוהם על עבר גביש הגבינה
ואני מושבתת למיטה מוצפת אחורי הצוואר קשיחים
וזה ברגעים כמו אלו
זה כשקארי פוגשת את
מה השם
נטשה
הלהב ננעצת הנשימה נעתקת
ורק החתולה השחורה שלי
עיני ירקת נפערות
בקצה הדלת בסוף המסדרון
בין השחר לשקיעה
מפריד חלום
תן לי להשאר עוד קצת במציאות
כבר תקופה
שלא הייתי פה
מר ביג
גברת לעולם לא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה